פרשת מטות ומסעי – איך בונים צבא

חומש במדבר

פרשת מטות (ומסעי)

איך בונים צבא

במשך כל ימי המדבר, חווה עם ישראל כמה מלחמות. הראשונה הייתה מלחמת עמלק, והאחרונה (לפחות לפי סדר הפרשות) מופיעה בפרשת השבוע שלנו – המלחמה במדיין.

בשתי המלחמות הללו נאלץ עם ישראל להלחם בעצמו. שלא כמו בקריעת ים סוף שבה אומר משה לעם ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן, במלחמות הבאות, בחר לו עם ישראל צבא, ויצא להלחם באויב.

מה היו השיקולים בבחירת הלוחמים ? נראה שבכל אחת משתי המלחמות הנ"ל הופעלו שיקולים שונים לחלוטין.

נתחיל במלחמת עמלק. התורה מספרת לנו שעמלק הגיע במפתיע והתקיף את עם ישראל. משה רבנו בוחר את יהושע משרתו כמפקד הצבא, ומצווה עליו:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱ-לֹהִים בְּיָדִי (שמות יז ט)

הפעל ב.ח.ר מציין את לקיחת האנשים הטובים ביותר, המובחרים. כך אנו מוצאים גם בפסוקים אחרים כמו בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ; וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם; וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף ועוד.

הרעיון כאן אינו דורש הסבר – משה רוצה את האנשים הטובים ביותר לצבאו של יהושע, כדי שגורל המערכה יהיה לטובת עם ישראל.

אך כאשר אנו מגיעים למלחמת מדין בפרשה שלנו, אנו מגלים דבר מוזר. הקב"ה מצווה על משה לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים, ומשה פונה אל העם ואומר:

הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן: אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא:

הבחירה נעשית בצורה מוזרה ביותר לכאורה. במקום לבחור את הטובים ביותר, במקום לחפש את אלו שיכולים להכריע את הניצחון בצורה הבטוחה ביותר, משה מטיל מכסות על השבטים. מכל שבט (כולל שבט לוי) צריך לצאת מספר זהה של אנשים, שירכיבו צבא של 12,000 חיילים.

מה הרעיון כאן ? למה חושב משה שהרכבת צבא על פי מכסות עדיפה ?

נראה, שכשינויים רבים אחרים בין ספר במדבר לספרים קודמים, תלויה התשובה לשאלה זו בעובדה שאנו מדברים על הדור העומד להיכנס לארץ ממש בקרוב. מלחמת מדיין מתרחשת בשלהי ימיו של משה, כמו שאומר לו הקב"ה בתחילת הציווי:

נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ

ניתן להתייחס לצבא בשתי דרכים – צבא מקצועי או צבא העם.

מטרת בניית הצבא המקצועי היא להטיל את הכוחות הטובים ביותר אל המערכה. זהו השיקול היחיד, והוא גובר על כל שיקול אחר.

אך כאשר עומדים להיכנס לארץ, נכנס שיקול אחר, חשוב לא פחות. בניית הארץ, או בניית המדינה היא מפעל לאומי. בתור שכזה הוא כולל מוסדות רבים, שאחד מן החשובים שבהם הוא הצבא. אם נשקול שיקול מקצועי בלבד, עלול להיפקד מקומם של חלק מן השבטים. לכל שבט היה יחוד משלו, תכונה בולטת באופיו. יש שבטים שהצטיינו במסחר (כזבולון), בלימוד (כיששכר) או בחקלאות (כאשר), והיו שהצטיינו במלחמה (כגד). בניית צבא על פי שיקול מקצועי בלבד, הייתה מעלה את נוכחותם של השבטים הקרביים יותר, על חשבון האחרים. מבחינה צבאית טהורה, זה אולי היה משתלם, אך מבחינת רוח הלכידות בעם, ותחושת השותפות, היה כאן הפסד גדול.

לכן הכריע משה, על סף הכניסה לארץ, כי יש להעדיף את בניין צבא העם על פני הצבא המקצועי, ובכך קבע אולי הלכה לדורות, כי בבניין הארץ ובצבא צריכים להשתתף הכל, ולבנות את צבא העם.

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

 

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0