פרשת דברים – קמח טחון טחנת

חומש דברים

פרשת דברים

קמח טחון טחנת

פרשת דברים נקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב. ההפטרה שלה, היא השלישית ברשימת הפטרות הפורענות (תלתא דפורענותא) שנקראות החל מיז' בתמוז ועד תשעה באב.
בהפטרה מתאר הנביא ישעיהו את מצבה של ארץ ישראל במילים:
אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים
מן התיאור הזה עולה, לכאורה, שישעיהו חי בתקופת החורבן של יהודה. אך הפסוק הראשון של ההפטרה, שהוא גם הראשון בספר ישעיהו כולו, אינו מתאים להסבר הזה:
חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה
המלך האחרון המוזכר ברשימה – יְחִזְקִיָּהוּ (או חזקיהו) חי שנים רבות לפני חורבן הארץ, כך שישעיהו אינו בן דור החורבן. אם כן על איזה חורבן מדבר ישעיהו ? במפרשים מצאנו כמה גישות.
יש האומרים שאין מדובר כאן על החורבן הסופי של הארץ, ועל אף שהנביא אומר אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, הוא אינו מתכווין לכל הארץ אלא לחלקה. לפי פירוש זה, זמנה של הנבואה הזו הוא מסוף תקופת נבואת ישעיהו, כאשר בימי חזקיהו עולה סנחריב מלך אשור ומשמיד ערים רבות בארץ . הבעיה בהסבר זה היא שלא ברור מדוע מתחיל ספר ישעיהו בנבואותיו האחרונות. ניתן כמובן למצוא לכך סיבות ספרותיות או אחרות, אך לא כל המפרשים קיבלו את ההסבר אולי עקב כך.
אחרים מפרשים שהנבואה הזו אינה דווקא מימיו של ישעיהו. לפי דבריהם, רואה ישעיהו במראה הנבואה, את העתיד לקרות לעתיד לבוא. כמו, למשל, בפירוש האלשיך:
עוד זאת אעשה לכם שאתן ארצכם שממה וכו' לעתיד
ננסה לפרש בדרך נוספת את זמנה של הנבואה, וזאת על פי דברי חז"ל בעניין אחר. התלמוד במסכת סנהדרין (דף צו:) מביא את סיפור שריפת בית המקדש על ידי הבבליים. כאשר שרף נבוזרדאן את בית המקדש זחה עליו דעתו, בעקבות ההישג. יצאה בת קול ואמרה (בתרגום):
עֲם הרוּג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחוּן טחנת
כלומר, בניגוד לתחושת הניצחון שלו, נאמר לנבוזרדאן שהמקדש והעם היו חרבים עוד לפני שהחריב הוא אותם בעצמו. מה שעשה האויב בסך הכל הוא לחשוף את החורבן שהיה קיים עוד לפניו. כיצד ניתן להבין את האמירה הזו ? התשובה לכך היא פשוטה.
המחשבה שמי שהחריב את בית המקדש, ואת הארץ כולה היה האויב, אינה מדוייקת לתפישתם של חז"ל. האויב לא היה יכול לנו, כל עוד לא קילקלנו בעצמנו. מן הרגע בו נהרסה החברה בארץ, על ידי התנהגות קלוקלת ואנטי מוסרית, יכל האויב להגיע ולנצח בקלות, את העבודה העיקרית של החורבן עשינו אנו בעצמנו.
כך ניתן אולי להבין את דבריו של ישעיהו. כאשר הוא אומר שהארץ חרבה ושוממה, הוא אינו צריך לראות לרוחק, אלא לעומק. הוא מסתכל על ארץ שנראית מבחוץ בנויה, ומזהה את הרקב האוכל בה בכל פה, והופך אותה לחורבה, שעדיין לא יצאה לאור. מי שלא האמין לנביא, ולא תיקן, ראה את התוצאות בפועל, רק שנים לאחר מכן.
כאז כן היום, נצחוננו אינו תלוי בעיקר בעוצמת האויב, אלא בעוצמתנו אנו. בניית חברה מלוכדת ומוסרית, היא הערובה לעמידתנו כאן. המלחמה הגובה מאיתנו קרבנות לא פשוטים בנפש, חושפת גם את הטוב העצום הגנוז בעם. כמו רקפות בין הסלעים (במילותיו של אריאל הורביץ), נחשפים גילויי התנדבות, אחדות ומסירות נפש עצומים. אם נשכיל לשמור עליהם ולפתח אותם, לא רק בזמני חירום, אלא גם בשיגרה, אנו יכולים לעמוד בפני כל אויב ומתנקם.
שבת שלום ובשורות טובות
יעקב (יוקי) מאיר

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0