פרשת ראה – הישר והטוב

דברים

ראה

הטוב והישר

בפרשת השבוע שלנו, מופיעה הבטחת התורה, לחיים טובים:

שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ:

מי שהביטוי הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר נשמע לו מוכר, הקשיב כנראה היטב לפני שבועיים בקריאת פרשת ואתחנן:

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ

אך כמו שקל להבחין, בשני המקומות הביטויים הם הפוכים בסדרם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר מול הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב.

יש מן המפרשים שאינם רואים בשינוי הזה עניין לענות בו. מבחינתם השינוי הוא תופעה לשונית, סגנונית, שנועדה אולי להעשיר את עולם הביטויים, ותו לא. אחרים ניסו את כוחם בהסבר ההבדל. נלך הפעם בשיטה זו, וננסה למצוא את סיבת ההבדל בין הביטויים.

כדי לעשות זאת, ננסה לברר קודם, מהו ההבדל בין הַיָּשָׁר לבין הַטּוֹב. רבי עקיבא התייחס להבדל הזה באומרו (בספרי[1]):

כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, הַטּוֹב בעיני שמים וְהַיָּשָׁר בעיני אדם, דברי רבי עקיבה[2] וכן הוא אומר וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱ-לֹהִים וְאָדָם (משלי ג).

ננסה להבהיר את ההבדל. מעשה יכול להיות טוב או ישר (או שניהם). ישר הוא מה שמתאים לחוק, ואילו הטוב הוא מעבר לכך, הוא ערך מושלם יותר. כדי לדעת אם מעשה הוא ישר, יש פשוט להשוות אותו לחוק, ואם ישנה התאמה ביניהם, הרי הוא ישר. לעומת זאת, כדי לדעת אם מעשה הוא טוב, צריך להתבונן התבוננות כללית, ולבדוק את כל תוצאותיו של המעשה הזה, הטובות והרעות, ואז להחליט אם בכללו היה מעשה זה טוב או לא.

החוק (לפחות זה האנושי), אינו יכול לצפות תוצאות מראש, ולכן הוא מתעסק ביושר בלבד. הוא קובע כללים ופרטים, על פיהם תנהג החברה. כל סטיה מהם היא חוסר יושר.

הקב"ה, שהעתיד פרוש לפניו כהווה, יכול להתעסק בטוב, ולא רק בישר. לכן אנו אומרים בתפילה שהוא גומל חסדים טובים – כלומר חסדים שגם לטווח ארוך ישארו טובים.

ומה צריכה להיות שאיפתו של האדם ? הוא צריך לעשות ישר, ולנסות להגיע אל הטוב[3].

עתה נחזור לשני הפסוקים. הפסוק בואתחנן עוסק בציווי – וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב ! האדם מצווה לעשות ישר, כדי שממנו יוכל אולי להגיע גם אל הטוב. לעומתו הפסוק בפרשת השבוע שלנו, ראה, אינו עוסק בציווי, אלא מסכם לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר. כאשר מדובר בתוצאה, התורה מקדימה את המטרה ואומרת שלעם ישראל ייטב, אם יגיע לעשות את הטוב, שאליו יגיע מתוך עשיית הישר.

אם כן, התורה מעמידה כאן סולם מוצב ארצה (הַיָּשָׁר), וראשו מגיע השמימה (הַטּוֹב). היא ראלית מבחינת תביעתה לישר, אך מאמינה באדם שהוא יכול להגיע גם לטוב. וכך נכון לכל אדם להציב לעצמו את היושר כבסיס, ולשאוף שיהיה גם תואם ככל הניתן אל הטוב.

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

 

[1] מדרש על ספר דברים, מבית מדרשו של רבי עקיבא. יש גם ספרי על במדבר, אך הוא מבית מדרשו של רבי ישמעאל.

[2] זהו הכתיב הארצישראלי המקורי של השם עקיבא.

[3] במקום בו תהיה סתירה, אנו נכנסים לדילמה קשה, שאין כאן המקום להרחיב בה.

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0