פרשת ניצבים – לפני ה'

Photo by Christian Kaindl on Unsplash

דברים

ניצבים

לפני ה'

בשבת האחרונה של שנה זו אנו קוראים את פרשת ניצבים. הפרשה מתחילה במילים:

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם

מהי אותה ההתייצבות לפני ה' ?

כדי להבהיר זאת נלמד רעיון של הרמב"ם דרך סיפור של ר' נחמן מברסלב (מבוסס על ספרו המצויין של אליעזר שבייד – מבוא ל8 פרקים לרמב"ם).

סיפור ערבי מפורסם מספר על מלך והווזיר שלו שנודע להם שמי שכל מי הבארות של השנה הקרובה, יגרמו לשותה אותם להשתגע. הם לא יכלו להחליף את כל המים של המדינה, ולכן נזהרו מלשתות את המים ששתה כל העם. התוצאה הייתה שהם נשארו שפויים, אך בעיני כל העם שהשתגע, הם היו משוגעים. לכן החליטו בסופו של דבר, לשתות גם הם את המים. לאחר מכן, קיבל אותם העם מחדש, כיוון ש"חזרו לשפיות".

הסיפור הישן הזה מתאר לנו את העיקרון עליו מבוסס הטיפול הפסיכולוגי המצוי היום. כאשר אנחנו מגדירים היום את מי שזקוק לטיפול נפשי, אנו קוראים לו לא נורמלי. משמעותו של הביטוי הזה היא שמי שזקוק לטיפול הוא מי שסוטה מן הנורמה. ברגע שהסטיה הזו היא גדולה מספיק, היא מזקיקה טיפול, כדי להחזיר את המטופל לנורמה החברתית.

כיצד נקבעת הנורמה ? כשמה כן היא, לפי ההתנהגות המצויה אצל רוב בני האדם. איננו עוסקים בשאלות של טוב ורע אלא במדידה של התנהגות נפוצה, אשר מגדירה לנו את הקו אליו יש לשאוף ולהחזיר את האדם. המטרה אם כן משתנה ללא הרף, ממקום למקום, מחברה לחברה ומזמן לזמן. ואם כן, אם אין דרך להתרפא מן השיגעון הנפוץ – הפתרון הוא להתאים את עצמך לחברה –  ברומא, היה רומאי.

ר' נחמן מברסלב, שהיה רגיל לקחת סיפורי עם ולשנות אותם, סיים את הסיפור בצורה אחרת לחלוטין [1]:

[אמר המלך לווזיר]: אין לנו ברירה אלא לאכול גם כן מן התבואה של השנה ולהיות משוגעים יחד עם כל העולם. אלא שרצוני כי שנינו ניבדל מיתר הבריות בזאת, שנדע לפחות כי הננו משוגעים.
שאל המשנה למלך: ילמדני אדוני המלך כיצד נעשה זאת.
ענה המלך ואמר: לזאת יש לי עצה. בוא ונחקוק על מצחנו סימן של שיגעון. וכל פעם שאתן עיני בך ואתה תיתן עינך בי נדע שאנחנו משוגעים .

לפי ר' נחמן, גם אם כולם משוגעים ואתה כמותם, אתה עדיין משוגע.

זהו הכיוון של הרמב"ם בספרו שמונה פרקים. אדם הזקוק לטיפול ("חולה הנפש") לפי הגדרתו, אינו זה שלא מתאים לנורמה אלא זה שלא מגיע לאידיאל. כאן אין הליכה אחר הממוצע החברתי המצוי אלא הצבת אידאה שכל ירידה ממנה מזקיקה טיפול. האידאה היא נצחית ואינה משתנה לפי השתנות החברה, וחשוב מכך היא שואפת לרומם את האדם ולא לשקע אותו בבינוניות.

זוהי בדיוק משמעותן של המילים הראשונות בפרשה: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם. כל אדם כאשר הוא בוחן את מצבו צריך להתייצב בפני הא-להים הנצחי. אנו צריכים לבחון את עצמנו לא כלפי החברה הסובבת אותנו, כאשר יש לנו הרבה פעמים סיבה טובה להרגיש מרוצים כלפי המצוי, אלא כלפי הקב"ה המציב את האידיאלים הגבוהים אליהם אנו צריכים לשאוף.

פרשה זו נקראת תמיד בחדש אלול בימים בהם אנו מכינים את עצמנו לימי הדין והרחמים. אנו נדרשים בימים אלו להתייצב כלפי האלקים ולתת דין וחשבון לעצמנו על הפער הקיים בין שאיפותינו לבין הגשמתן בחיי המעשה. ומכאן נשאב בע"ה כח לכל השנה.

שבת שלום, שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה
יעקב (יוקי) מאיר

 

[1] בסיפור עצמו הוא דיבר על תבואה שגורמת לשיגעון, ולא על מים, אך על כך לא הפעם

2 מחשבות על “פרשת ניצבים – לפני ה'”

  1. דוד יפרח חזק ואמן כול מילה שכתבתי שווה המון עלה והצלחה ידידי היקר. יברך אותך ההמשך כתבת מעשים טובים שזה אמת ואמת בחינו.אמן ואמן

    הגב

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0