פרשת וירא – איש החסד

Photo by Evan Kirby on Unsplash

בראשית

וירא

איש החסד

נתחיל בחידה – מיהו האיש שפתח באהלו פתחים מ4 כיוונים, כדי לאפשר לכל נזקק להיכנס במהירות האפשרית ביותר ? רמז נוסף – שמו מתחיל בא', ומכיל גם ב'

ודאי הצלחתם לנחש, המדובר הוא ב… איוב.

הסיפור המוכר לנו בודאי, הוא דווקא על אברהם, אך בחז"ל מופיע הסיפור הזה על איוב[1]:

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך … כיצד ? מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לצפון ולדרום למזרח ולמערב כדרך שהיה ביתו של איוב … ומפני מה עשה איוב ארבעה פתחים בתוך ביתו ? אמרו, כדי שלא יהיו עניים מצטערין עד שיקיפו את כל הבית כלו. אלא הבא מן הצפון יכנס בדרכו לצפון הבא מן הדרום יכנס בדרכו לדרום למערב כזאת … ויהיו עניים בני ביתך. לא בני ביתך ממש. אלא שיהיו עניים משיחין מה שאוכלין ושותין בתוך ביתך כשם שהיו אוכלין ושותין ומסיחין בתוך ביתו של איוב וכשפוגעין זה בזה אומר אחד לחבירו מאין אתה בא ? מביתו של איוב. ולאן אתה הולך ? אל ביתו של איוב … (אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסחה א)

אך בתודעה שלנו, מכניס האורחים הגדול, הוא דווקא אברהם, ולא איוב. במה זכה אברהם לתואר הזה, במקום שבו איוב מצטיין כל כך ?

את התשובה אנו יכולים למצוא בסיפור הפותח את הפרשה שלנו. אנו מוצאים את אברהם יושב פתח אהלו, כחום היום.

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל

מהו הצורך בריצה ? אם האנשים מגיעים אל אברהם, וחפצים להתארח, הרי הם אלו שמתקדמים, ואברהם יכול להמתין במקומו. גם הלשון בה משתמש אברהם מעוררת תמיהה:

וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

עושה רושם, שהאנשים האלה הם בעלי הבית, ואברהם משתמש כמה פעמים במילה נָא כמתחנן אליהם, עד שהם נעתרים להפצרתו ומוכנים שהוא יארח אותם.

וכאן מתבטא ההבדל בין אברהם לאיוב. הכנסת האורחים של איוב, נועדה לפתור את בעייתם של אלו שאין להם היכן לאכול או ללון. אם אין מי שנזקק כרגע, אין מה לעשות. הכנסת האורחים של אברהם, מגיעה ממקום אחר לחלוטין. נועדה לפתור את הבעיה שלו – אברהם מתקשה לחיות ללא נתינה. ההבדל הזה מבוטא בחז"ל במילים הבאות:

אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב איוב עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם. אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכלתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין. אבל אברהם לא עשה כן אלא יוצא ומהדר (=מחפש) בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין.

בכך מבטא אברהם רמה אחרת, לא בעל חסד מזדמן, כאשר צריך, אלא מי שכל חייו הם חיפוש אחר החסד, או כפי שאולי היינו קוראים לו היום – יזם של חסד. אין פלא איפה, שאברהם נבחר לייצג את החסד האמיתי – תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם (מיכה ז)

זה כנראה גם מה שעמד כנגד עיניו של עבד אברהם, כאשר חיפש נערה שלא תיענה בלבד לבקשתו הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ, אלא תחפש לעשות חסד גדול מזה לאנשיו ולגמליו.

חיים כאלה של חיפוש חסד, היא התכונה אותה אברהם שותל בנו, כעדות הקב"ה בפרשתנו:

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

 

[1] לא הצלחתי למצוא בחז"ל מקור לסיפור כזה על אברהם. גם לא ברש"י. הראשון שמצאתי שמזכיר סיפור כזה על אברהם הוא הרשב"ץ (בן המאה ה14-15 למניינם), ואחריו הברטנורא. שניהם על המשנה "ויהיו עניים בני ביתך" (פרק א משנה ה). אגב, רש"י שם מזכיר דווקא את יואב בן צרויה ואיוב. אודה למי שימצא ויודיעני.

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0