פרשת וישב – לחלום עבר ועתיד

Jllustrators of the 1890 Holman Bible

בראשית

וישב וחנוכה

לחלום עבר ועתיד

כאביו לפניו, מרבה יוסף לחלום חלומות (או לפתור אותם). החלום הראשון שלו מסופר לאחיו:

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:

תגובתם של האחים היא חריפה:

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:

מה גורם לאחים לשנוא את יוסף ? לכאורה, החלומות. אלא שהתורה משתמשת כאן בשתי מילים שונות וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו. מהי השנאה הכפולה הזו ?

כדי להסביר זאת, יש לתת את הדעת לשאלה נוספת – מהו ההיגיון לשנוא אדם על חלומותיו ? לכאורה הוא לא עשה כלום, ולכן אין הוא אחראי על מה שהופיע בחלומו.

כאן יש לתת את הדעת למאמר חז"ל האומר (ברכות נה:):

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו

כלומר, כאשר אדם חולם, הוא בעצם מביא לידי ביטוי את מחשבותיו שקדמו לחלום ויצרו אותו.

אך אם כן, צריכה היתה התורה לומר שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו. מה פירוש התוספת וְעַל דְּבָרָיו ?

כדי להבין זאת, נשתמש בהערה של רש"ר הירש בנוגע לחלומותיו של יוסף וחלומות בכלל:

גם חז"ל מסתפקים אם יש משמעות לחלומות. אולם ההשגחה משתמשת במצב זה של נים ולא נים, כדי לנטוע מחשבות בלב האדם, ולפתח בהן שורה שלמה של מאורעות; הקב"ה מנצל גם את אמונת האדם בחלום – כל זה נלמד לא פעם מתולדות יעקב ויוסף.

זאת אומרת שמשמעותו של החלום אינה נעוצה רק בגילוי הרהורי לבו המוקדמים של האדם, אלא גם בדרבונו להגשים אותם. כאשר מזהה אדם רעיון מסויים בחלומו, הוא מרגיש פעמים רבות שהוטלה עליו משימה, או ניתנה לו יכולת להגשים רעיון זה. עצם המחשבה הזו מתפקדת כנבואה המגשימה את עצמה וגורמת לדברים לצאת את הפועל.

אלא שתהליך זה יכול לצאת אל הפועל, רק אם אדם נענה לקריאה הזו, ונותן את חלקו בהגשמת החלום. לו היה יוסף נשאר אדיש לחלום שראה מהרהורי לבו, הרי שהגשמתו היתה מוטלת בספק רב. רק העובדה שנתפס לחלומותיו, הפכה את הסיכוי להגשמתם לריאלי.

וכיצד נודע שהוא אינו אדיש לחלומותיו ? מתוך כך שהוא אינו שומר אותם לעצמו אלא מספר אותם לאחיו (ואחר כך גם לאביו). לכן, שונאים אותו אחיו לא רק עַל חֲלֹמֹתָיו המסגירים את הרהורי לבו, אלא גם עַל דְּבָרָיו המבטאים את נחישותו להוציא אותם מן הכח אל הפועל.

סדר עניינים זה מזכיר גם את אחד מנאומיו של יהודה המכבי (חשמונאים, א' ג', ט"ז–כ"ג):

ויגיע (סירון) עד מעלה בית חורון, ויצא יהודה לקראתו במתי מעט. וכראותם את המחנה הבא לקראתם אמרו ליהודה איך נוכל אנחנו המעטים להלחם עם ההמון החזק הזה ואנחנו עייפים לא אכלנו היום ? ויאמר יהודה: נקל כי יסוגרו רבים בידי מעטים ואין מעצור לפני שמים להושיע ברבים או במעטים. כי לא ברוב חיל ניצחון המלחמה ומן השמים הגבורה. הם באים אלינו ברב גאווה ופשע להשמיד אותנו ואת נשינו ואת בנינו ולבוז אותנו, ואנחנו נלחמים על נפשותינו ועל תורתנו, והוא יגוף אותם לפנינו ואתם אל תיראו מפניהם. וכאשר כלה לדבר נפל עליהם פתאום וינגף סירון ומחנהו לפניו

כאשר רואה יהודה המכבי את נפילת רוחם של אנשיו נוכח העדיפות המספרית של סירון, הוא נוקט בשני השלבים – ראשית הוא מדבר על הרעיון המלהיב של עזרתו של הקב"ה, אשר אינה מוגבלת בסדר הכוחות העומדים לרשות הלוחמים. כאן הוא היה יכול להפסיק, ולצפות שהקב"ה ישלים את העבודה. אלא שיהודה יודע היטב, שאין זו דרכה של תורה. את הרעיון צריך להפוך למעשה אנושי. ולכן, כאשר הוא מסיים את טיעון ההסתמכות על סיעתא דשמייא, הוא מתרגם אותה מיידית למתקפה על סירון, ובעזרת הרוח שהפיח באנשיו נוחל נצחון אדיר.

כך לימדו אותנו החשמונאים את החשיבות לשילוב בין רעיון למעשה, בין האידאל לבין הגשמתו.

שבת שלום וחנוכה שמח

יעקב (יוקי) מאיר

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0