פרשת שמות – ו' החיבור

שמות 

שמות 

ו' החיבור 

. אל ספר שמות אנחנו מגיעים הרבה פעמים, כאילו מדובר בעניין חדש לחלוטין. הספר נראה כהתחלה חדשה, שאמנם מתבססת מבחינה הסטורית, על מה שסופר לנו בספר בראשית, אך מבחינה ספרותית, הוא מתחיל מחדש. אך לא כך משמע מן הפסוק הראשון: 

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: 

וכך אומר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן זמרא במדרש: 

כל מקום שנאמר אֵלֶּה פסל את הראשונים, וכל מקום שנאמר וְאֵלֶּה מוסיף על הראשונים 

כלומר, הפסוק הראשון של ספר שמות, מתחיל בו' החיבור, כלומר הוא המשכו של הסיפור שבא לפניו. אם כן, מן הראוי הוא לקרוא את תחילתו של ספר שמות במחובר לסוף פרשת ויחי שלפניו. 

אלא, שמי שיעשה כך, יגלה שהפסוק הוא בעייתי: 

וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱ-לֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה: וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: 

הפועל הַבָּאִים, כתוב לכאורה בזמן שגוי. שהרי אנו יודעים שירידתם של בני ישראל למצרים התרחשה שנים רבות לפני מותו של יוסף המתואר בפסוקים האחרונים של ספר בראשית. הניסוח הנכון אם כן היה צריך להיות וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אשר באו מִצְרָיְמָה … על כך עונה המדרש: 

והלא היה להם ימים רבים שמה, ולמה אמר הַבָּאִים ? אלא כל זמן שהיה יוסף קיים לא היה עליהם משאן של מצרים, כיון שמת יוסף והלך לבית עולמו, ניתן משאן של מצריים עליהם, לכך נאמר הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, כאלו היום באו: 

לדעתו של המדרש, התחיל השיעבוד רק בעקבות מותו של יוסף. מן הרגע בו נפטר יוסף, שליטה של מצרים, ניתנו בני ישראל לשיעבוד. אך עיון בפסוקים יראה כי השיעבוד לא התחיל אחרי מותו של יוסף, שהרי התורה אומרת וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא, ורק אחר כך מספרת על השיעבוד. 

לכן ניתן להוסיף הסבר זהה מבחינה לשונית, אך שונה מבחינה רעיונית. לפי דברי המדרש, נראה שהשינוי שחל ביחס אל בני ישראל התחיל מן המצרים, שניצלו את עובדת הסתלקותו של יוסף כדי לשעבד את עמו. 

ניתן לומר שזהו רק הצעד השני. השינוי הראשון התרחש דווקא אצל בני ישראל. עד שנפטר יוסף, אחיו וכל הדור ההוא, ראו בני ישראל את עצמם כמהגרים, או "יורדים חדשים" למצרים. עדיין היו קיימים אנשים שנולדו בארץ ישראל, וזכרו כי היא מקומם. מן הרגע בו לא נותרו אנשים כאלה בעם ישראל, היה כל העם יליד מצרים, והתחיל לראות את עצמו כתושב קבוע במקום. 

השינוי הזה שחל אצל בני ישראל, הוא זה שהתחיל את השיעבוד. מן הרגע בו הפסיקו לחלום על השיבה לארץ, מן הרגע בו ראו את עצמם כ"מצרים בני דת משה" התחילה הגלות האמיתית, והיא זו שגילגלה גם את תגובתם של המצרים החוששים מן הזרים שהתאזרחו ועלולים לרשת את מקומם. 

אם כן האחריות על התחלת הגלות, אינה מוטלת על המצרים, אלא עלינו. כך בכל תחום, אנו צריכים לקחת את האחריות עלינו, ובכך למנוע אפשרות מאחרים או מן הגורל העיוור לשלוט בגורלנו. 

שבת שלום 

יעקב (יוקי) מאיר 

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0