פרשת בא – שתי גישות בעבודת ה'

Photo by Pablo García Saldaña on Unsplash

שמות

בא

ואנחנו לא נדע

בעיצומו של הויכוח בין משה לפרעה, תוך שיקולים פוליטיים, מדיניים ואחרים, נחשף לרגע, ההבדל העקרוני בין שתי שיטות של עבודת ה'.

משה מגיע בדרישה לשחרר את עם העבדים המשועבד למצרים, להליכה של 3 ימים במדבר, כשהמטרה היא, כמוצג בפרשה הקודמת:

דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ:

פרעה מנסה בכל דרך אפשרית לבטל את רוע הגזירה, ולהציע חלופות, שוות ערך, לדעתו.

הפעם האחרונה בה מתנהל המו"מ ביניהם, היא תוך כדי מכת החושך. פרעה מסכים לכל הדרישות כמעט ואומר:

לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה', רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם

אתם רשאים לצאת, רשאים לעבוד, ואפילו אין הגבלה על מספר היוצאים, גילם או מינם, אך הרכוש השייך לכם, הצאן והבקר, יישאר כאן, כבן ערובה להבטיח את חזרתכם.

ומה עונה על כך משה ?

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ: וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה:

משה פותח בדרישה תקיפה שמבהירה לפרעה, שאין הוא יכול יותר להציב תנאים, התנאים יוצבו על ידי עם ישראל, ואילו הוא יאלץ לבחור בין קיומם, לבין ספיגת מכות נוספות.

אך המשך דבריו הוא מעניין הרבה יותר – הוא קובע את היחס הנכון שבין העובד לבין הנעבד.

בניסיונותיו של פרעה למצוא חלופות טובות יותר או שוות ערך לעבודת ה' הנדרשת, הוא מגלה שלטעמו מה שקובע הוא האינטרס של העובד. כל הצעה להחליף את הצורה של העבודה, בצורה אחרת, לוקח בחשבון שזה ישתלם לעובד באותה המידה.

למה, אומר פרעה, למה אתם מתעקשים דווקא על פרטים מסוימים ? מה יצא לכם מזה ? האם אי אפשר לחשוב על דרך אחרת שבה תרוויחו באותה המידה, אך לא תאלצו לצאת מכאן ?

בתשובתו של משה רבנו שזורה תפיסה הפוכה לחלוטין – עבודת ה' שלנו היא "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ". האינטרס האישי שלנו, איננו המוטיב המרכזי של עבודת ה'. אנו מאמינים אמנם, שהקב"ה נתן לנו תורת חיים, תורה שדבקות בה יוצרת לנו יתרונות רבים, אך אין זה העיקר. העיקר הוא שמרגע שהחלטנו לעבוד את ה', איננו עושים זאת לפי מיקסום הרווחים שלנו, אלא לפי רצונו. אם עדיין איננו יודעים את הפרטים, אומר משה לפרעה, הרי שנחכה לשמוע ממנו, ולא נחליט מהו הרווח, כדי להחליט מהי העבודה.

את המוטו הזה, ניתן ליישם לא רק במסגרת של בין אדם למקום, אלא גם במסגרות שבין אדם לחברו, ובין אדם לחֵבְרָה. אלו חיים בהם שאלת העזרה לאחר, או מילוי התפקיד הציבורי, יהיו שאלת צרכי האחר וצרכי החברה, ולא רווחיו של העוזר והנושא בתפקיד.

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0