פרשת בשלח – כי מרים הם

שמות

בשלח

כי מרים הם

מייד לאחר הנס של קריעת יום סוף, מגיעים בני ישראל למרה, וכך מספרת התורה:

 וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ

כמה שאלות מתעוררות בעקבות קריאת הפסוקים: מה קרה במרה ? מדוע היו המים מרים, ואיך פתרה השלכת העץ את הבעיה ? איך קשור הפסוק האחרון המדבר על שמיעה בקול ה', למה שהתרחש לפני כן ?

על השאלה האחרונה ניתן לכאורה לענות, שכמו שהקב"ה ריפא את בני ישראל במרה, כך הוא ירפא את כל מי שישמע בקולו. אלא שעל כך צריך להוסיף ולשאול – וכי את בני ישראל ריפא הקב"ה ? הלא נאמר כאן שהוא המתיק את המים, ולא את האנשים ?

יתכן שהמפתח להבנת התשובה לשאלות אלה, נעוץ בפירוש הפסוק

וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה:

מדוע מדגישה התורה את העובדה ששמה של מרה נקרא כך על שם המים המרים ?

ההבנה הרגילה גורסת, כי המים היו מרים, ולכן לא יכלו בני ישראל לשתות מהם. אך במדרש תנחומא ישן (מצוטט בספר תורה שלמה) מופיע הסבר שונה ומפתיע :

כִּי מָרִים הֵם אמר רבי לוי, ומה כי מרים הם, הדור היה מר במעשיו

לפי דבריו של רבי לוי, בעית מרירות המים, לא הייתה אובייקטיבית, אלא סובייקטיבית. המרירות של המים נבעה ממרירותם של בני ישראל ומאי יכולתם להרגיש את הטעם הטוב של המים. אם כן, מי שיבוא למרה, ויטעם את המים, לא ירגיש קרוב לודאי שום בעיה, ויתמה על הסיפור. לכן מדגישה התורה כִּי מָרִים הֵם [עם ישראל] עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה, ולא בגלל בעית המים.

לפי זה, העץ שהראה הקב"ה למשה לא היה דווקא פיזי, אלא רעיוני. כך מזהים אותו חז"ל עם עץ החיים, או בפשטות עם התורה עצמה. מכאן הם דורשים גם, ששלשת הימים בהם לא מצאו בני ישראל מים, היו ימים של ניתוק מן התורה.

עכשיו מובן גם סוף הסיפור. לא את המים ריפא הקב"ה כי אם את בני ישראל, שיכלו להרגיש מחדש את מתיקותם של המים, ולכן המסקנה היא:

אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ

אם כך, אנחנו יכולים לזהות כאן הצבת מטרה – לימוד התורה אמור להכין את האדם להבנת העולם, בצורה שתהפוך אותו להיות מתוק יותר בעיניו.

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

 

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0