פרשת יתרו – שבת וימי החול (ודברי זכרון לחיים גורי)

שמות

יתרו

ששת הימים והשבת

כמה ציוויים מכיל הדיבר הרביעי בעשרת הדיברות ? תלוי את מי שואלים.

הקב"ה מצווה עלינו:

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:

מוני המצוות מצאו כאן מצוות עשה אחת – זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, ומצוות לא תעשה אחת – לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה. הראשונה מתבטאת למשל בקידוש, והשניה בהימנעות מעשיית מלאכה.

ומה עם המילים שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ ? כאן מצאנו מחלוקת.

האבן עזרא מפרש:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד – מותר לך לעבוד, ואיננו מצוה

אך לעומתו, מפרש רבי (יהודה הנשיא) אחרת (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי כ ט):

 ששת ימים תעבד רבי אומר הרי זו גזירה אחרת שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה שלשבת[1] כך נצטוו על המלאכה.

בין כך ובין כך, צריך להבין מהו היחס בין ימי החול לבין שבת. מה עניינם של ימי החול לעשרת הדברות, ומה היו עשרת הדברות חסרים, לו לא היו מופיעים בהם ימי החול, והתורה הייתה מסתפקת באיסור על מלאכה בשבת ?

נראה שהשבת וששת ימי המעשה מנהלים ביניהם יחסי גומלין.

ששת ימי המעשה הם ימים של יצירה, של התקדמות והוספה לעולם. בלעדי יצירה זו, אין משמעות ניכרת לשביתה. כך אומר למשל הרמב"ם (הלכות שבת כד) באחד מן ההסברים שלו לאיסור לטלטל דברים מסויימים בשבת:

ומפני מה נגעו באיסור זה ? … מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלין כל ימיהן כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהן הן שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת, לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם, ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול

כלומר, מי שאינו עוסק במלאכה בכל ימות השבוע, אינו יכול להרגיש שביתה.

מן הצד השני – העצירה ממלאכה, והיכולת להתבונן על העולם, הם המעניקים את המשמעות למלאכה של ששת ימי המעשה. אדם יכול להיות שרוי במרוץ אינסופי של אגירה והשגים, ואף פעם לא להגיע להבין ולהפנים אותם. זמן ההתבוננות, ללא כיבוש יעד כלכלי או חומרי נוסף, נותן לנו להתרכז במשמעות של הרכוש שאגרנו, או ההישגים שהשגנו, ולתת להם מקום והמשמעות.

לכן צריכה התורה לשים בכפיפה אחת את השבת וימי החול, שהרי זו בלא אלו, ואלו בלא זו, אינם יכולים לקבל משמעות. השילוב בין התקדמות חומרית ומשמעות רוחנית מייצר לנו חיים מלאים.

 

השבוע נפרדנו בצער מאחת מן הדמויות שליוו את מדינת ישראל עוד לפני הקמתה, ודרך כל שבעים שנותיה – חיים גורי.

נדיר מאוד שדמות שליוותה אותנו כל כך הרבה שנים, זכתה לאהדה בכמעט כל שדרות הציבור, לאורך כל כך הרבה שנים. לא שלא היו לו מחלוקות עם אחרים, אבל הוא נשאר דמות מכובדת ואהודה, ואני לא חושב שבתוך כל מילות השבח וההספד שנאמרו עליו, שמענו ולו מילה רעה  עליו ממישהו לאחר פטירתו.

מה היה בו באיש הזה ? יש ודאי הרבה מה לומר, אך אני רוצה לשים את הדגש על תכונה אחת, או יותר נכון על שילוב בין שתי תכונות.

רובנו מכירים את חיים גורי המשורר והכותב. שירים שהפכו להיות נכסי צאן ברזל, כמו שיר הרעות, הנה מוטלות גופותינו, באב אל וואד ועוד. גם את חיים גורי העיתונאי, מסקר משפט אייכמן, והבמאי הזכור מסרטו המכה ה81.

אך לא פחות מכך, היה גורי איש עשיה. הוא שירת בפלמ"ח, עבר שם קורס קצינים, והיה סמ"פ במלחמת העצמאות בכיבוש העיר אילת, ומפקד פלוגה במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים. הוא היה מפקד קורס הצניחה הראשון של צה"ל שהתקיים בצ'כוסלובקיה תוך מלחמת השחרור, עוד לפני קום המדינה.

הוא לא התבייש אף פעם לדבר על אהבתו למדינת ישראל, לארץ ישראל ולעם ישראל, ולעמול לטובתם, בפן המעשי ובפן הערכי.

כמו השילוב בין עבודת ששת ימי המעשה, למשמעות המגולמת בשבת, גם אצל חיים גורי השילוב בין עשיה למשמעות, המשיך כל חייו. כל זה בענווה, ומבלי "לתפוס פוזה", גם לאחר שהפך להיות בעיני רבים אייקון תרבותי.

לצערי הרב, דמויות כאלה, הופכות להיות יותר ויותר נדירות בחברה הישראלית, וקשה למצוא אנשי עשיה שהם אנשי רוח, או אנשי רוח שהם אנשים עשיה. אנשי העשיה בזים פעמים רבות לאנשי הרוח, ולא פחות מכך גם להפך.

מותו של אדם כזה, יכול לשמש לנו לעצירה, למחשבה וגעגוע לשילוב הנפלא הזה בין חומר לרוח, ולהשתדלות שלנו להחיות את השילוב הזה בציבוריות הישראלית.

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

[1] כך במקור. זוהי צורה עתיקה המחברת מילים. יש גורסים כך גם בברכת הדלקת נרות: אקב"ו להדליק נר שלשבת

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0