פרשת משפטים – עבד נרצע

Photo by Zulmaury Saavedra on Unsplash

שמות

משפטים

עבד נרצע

התופעה של בתי העסק הפתוחים בשבתות, הולכת ומתרחבת. מרכזי קניות פותחים את שעריהם לקהל גדול, מפעלים מקבלים אישורי תעסוקה בשבת, וזאת בלי להזכיר כלל את השירותים שניתנו מאז ומעולם – כתחנות דלק, מוניות, ובערים מסויימות גם אוטובוסים.

ההתנגדות לתופעה הזו מוסברת בדרך כלל במונחים של החובה ההלכתית – דתית לשמור שבת, או במונחי הסטאטוס קוו המפורסם. אך נראה שבפועל, ההסברים הללו אינם מספיקים להתמודדות, וננסה הפעם להציג זווית ראיה אחרת, המופיעה בתחילת הפרשה.

כאשר אנו מדברים על עבד, עולה בדמיוננו בד"כ תמונה של אדם הנלקח בעל כורחו, נמכר לעבדות, ומבלה שם כאשר הוא אסור בכבלים שאינם מאפשרים לו לצאת לחפשי. ההנחה הפשוטה היא שלו רק היה מוצא פתח יציאה, היה מנצל אותו מייד, ובורח לחפשי. אך כאשר התורה מצווה על דיני העבדים, היא רואה זאת בצורה שונה לחלוטין.

תחילת פרשתנו עוסקת בדיני עבד עברי. היא קובעת שהמכירה תהיה לפרק זמן מוגבל של שש שנים, שלאחריהם יצא העבד לחופשי. זוהי זכות יסוד המוקנית לעבד, והאדון איננו זכאי, ואיננו יכול למנוע מן העבד את היציאה.

אך יש מי שכן יכול למנוע את היציאה, ולהותיר את העבדות על כנה – העבד עצמו:

וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי:

השיקולים כאן הם מגוונים – העבד התרגל לסביבה בה חי שש שנים, הוא מסתדר היטב עם האדון ורוצה להמשיך לעבוד אצלו, הוא רוצה להישאר עם אשתו וילדיו, בסביבה בה גדלו במשך השנים הללו, ובכלל, הוא רואה את העולם בחוץ, ואיננו בטוח ששם ימצא תנאים בטוחים מספיק להתפרנס. עקב כך, הוא מבכר להישאר אצל אדוניו, ולא לצאת לחופשי.

במקרה זה התורה מצווה:

וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם

העבד מובא בפני בית דין (אלהים), ושם הוא מקבל סימן זיהוי כעבד עולם.

מכאן ניתן להסיק תובנה חשובה מאוד – עבד בעל כורחו הוא עבד, אך עבד ברצונו, הוא עבד נרצע.

כאשר אנו חושבים על בתי העסק הפתוחים בשבת, עלינו לזכור, שהם משרתים ציבור גדול של קונים או מבלים, אך בד בבד, הם מעסיקים ציבור גדול של עובדים – עבדים, בכל הרמות, שאינם מקבלים את אחת מזכויות היסוד החשובות ביותר – יום מנוחה שבועי.

אך כאן, עולה כמעט תמיד הטענה המוכרת – מה הבעיה כאן בכלל ? הרי העובדים רוצים לעבוד בשבת, הם מקבלים שכר גדול יותר, ומגדילים בכך את אפשרויות הפרנסה שלהם. כל זה נכון מאוד, אך בעיני התורה, גם מי שבוחר להיות עבד הוא עבד, ואולי מצבו חמור יותר מזה שכופים אותו להיות עבד, בניגוד לרצונו. עם שהעניק לעולם את הרעיון הגדול של יום מנוחה שבועי, צריך להשתדל, שלא יגיע למצב של עבדות, ולו תהה זו גם עבדות מרצון.

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

 

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0