פרשת כי תשא – הכל או לא כלום

שמות

כי תשא

הכל או לא כלום

בפרשת השבוע אנו מתוודעים לשתי צורות חשיבה שונות בתכלית – זו של העם[1], וזו של משה. ההבדל בין שתי צורות חשיבה אלו, מלמד אותנו דבר כללי הרבה יותר מאשר מעשה העגל עצמו, וכדאי להתעכב עליו כדי ליישם אותו בחיים.

משה רבנו נמצא עולה להר סיני כדי לקבל שם את לוחות הברית. הוא משאיר אחריו את עם ישראל, תחת הנהגתם של אהרן אחיו, וחור גיסו. הימים הולכים ומתארכים, וביום ה40 מחליט העם שיש כאן בעיה. העם מתקשה לקבל את העובדה שמשה איננו חוזר למחנה זמן רב כל כך.

ומהי המסקנה ?

ניתן היה לנסות ולמצוא את משה. אם משה איננו נמצא, לנסות ולמצוא אותו במקום אחר. אם גם חיפושים נוספים יסתיימו בכשלון, ניתן היה לחפש מנהיג אחר שינהיג את העם במקום משה, למשל, אהרן או חור, שהושארו על ידי משה כמנהיגי המחנה בהעדרו.

אך העם הוא מאוד טוטאלי בתגובתו:

וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה  הָיָה לוֹ:

לֹא יָדַעְנוּ מֶה  הָיָה לוֹ מוביל מיידית לקוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ

לעומתם, משה רבנו נמצא בהר סיני, ושומע מפי הקב"ה מלים קשות:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

לו היה משה מאמץ את דרך המחשבה הטוטאלית של עם ישראל, הרי שהמסקנה העולה הייתה עלולה להיות השמדת עם ישראל, והחלפתו בעם אחר, בדומה למה שמציע לו הקב"ה[2].

אך משה מאמץ מייד אסטרטגיה הפוכה:

וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם:

הוא איננו כופר כלל באשמתו של העם, אך מציג תמונה מורכבת יותר. נכון שהעם חטא, אך יש לשים לב שיש עוד מרכיבים שצריך להתחשב בהם בסיפור – מה יאמרו הגויים, מהי השפעתה של זכות האבות, ועוד. גם בהמשך, כאשר הוא מטפל בעם, הוא הורג מספר קטן יחסית ולא את כל העם.

העבודה הזרה מתחילה פעמים רבות מתוך הכללה של כח אחד, חלקי, על כל המציאות. שיטת – הכל או לא כלום, של העם, מובילה למעשה העגל. שימת הלב לפרטים, וההבחנה בינהם היא דרך פעולתו של משה, המצילה את עם ישראל ומעניקה לו הזדמנות לעלות מן הבור אליו נפל.

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

"

[1] יש המפרשים שמדובר בערב רב, ויש שמפרשים שמדובר בעם ישראל עצמו.

[2] נראה שהצעתו של הקב"ה, היא נסיון למשה, האם יפקיר את עם ישראל או לא. משה עומד בנסיון.

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0