שביעי של פסח – מסגרת הקריאה בתורה

שביעי של פסח

מסגרת קריאת התורה

קריאת התורה של שביעי של פסח מתחילה כמה ימים לפני שביעי של פסח:

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: וַיַּסֵּב אֱ-לֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

אם מטרתה של הקריאה בחג היא להדגיש את הממד הניסי ביציאת מצרים, הרי שהפסוקים האלה, אינם משרתים את המטרה, ואולי אף נוגדים אותה. בפסוקים האלה מונהג עם ישראל על ידי שיקולים ראציונליים או פסיכולוגיים, אל עבר התחמקות מעימות עם עמי האזור, על מנת לא ליצור פאניקה שתוביל לחזרה למצרים.

מדוע נבחרו פסוקים אלה לפתוח את הקריאה בשביעי של פסח (או להתחיל את פרשת בשלח) ?

אך מסגרת הקריאה של שביעי של פסח מעוררת שאלה גם בסופה. לאחר שירת הים, מתארת התורה את ההליכה מים סוף אל מדבר שור, ואל מרה. שם  נוצרת בעיה של שתיית מים ומשה רבנו פותר גם אותה על ידי נס. וכך מסתיימת הקריאה של שביעי של פסח:

וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ

מדוע נוספים הפסוקים האלה בקריאת שביעי של פסח, על אף שהם שייכים לתאריך אחר ?

כדי לפתור את שאלת מסגרת הקריאה בתחילת ובסופה, נפנה מבט לתופעה לשונית. בשלשת הפסוקים הראשונים של הקריאה, מכונה הקב"ה בשם אֱ-לֹהִים. 4 פעמים חוזר השם הזה ב3 פסוקים, ואין שם אחר. שם זה, משותף בתורה לקב"ה ולכוחות טבעיים אחרים.

לעומת זאת בכל הפסוקים הבאים, עד סוף הקריאה מכונה הקב"ה – ה'[1] (33 פעמים ב59 פסוקים). זהו שמו ה"פרטי" של הקב"ה המבטא את שליטתו המכוּוֶנת בעולם, שלא דרך הטבע העיוור. בפסוק האחרון של הקריאה מכונה הקב"ה בשילוב השמות ה' אֱ-לֹהֶיךָ.

נראה שמסגרת הקריאה הזו רומזת למטרתה של הקריאה, שהיא מטרתו של הפסח בכלל. אנחנו חיים בעולם המנוהל על ידי חוקי הטבע. ככל שהידע המדעי שלנו מתרחב, אנו רותמים אותו יותר ויותר לצרכינו ומתכננים את צעדינו על פיו. בתוך עולם כזה שכחת הקב"ה היא סכנה האורבת לפתחינו תדיר. אנחנו נעזרים ונסמכים על אנשי מקצוע כמהנדסים, רופאים, או טכנאים, והמחשבה שהקב"ה עומד מאחורי הצלחה או כשלון של כל אחד מהם או מאיתנו איננה מגיעה לתודעה שלנו פעמים רבות.

כאן נכנסת מסגרת הקריאה. אנו מתחילים בפסוקי אֱ-לֹהִים המתארים את ההנהגה הטבעית של העולם. ואז ממשיכים בניסים המכוונים, הגלויים של קריעת ים סוף ומי מרה, המתבטאים בשם ה'. את המסקנה מציב הפסוק האחרון בקריאה האומר שמי שמבין את היחס בין הקב"ה לעולם, יודע ש ה' הוא אֱ-לֹהֶיךָ כלומר, שההנהגה הטבעית בעולם, איננה נפרדת מן הקב"ה אלא מונהגת על ידו.

המסקנה מקריאה כ זו צריכה להיות, שגם כאשר יוצאים ממערכת החגים לימי החול, וממערכת הנסים לחיי הטבע, צריך לזכור שמאחורי המהנדס, הרופא או הטכנאי, עומד הקב"ה בורא העולם ומנהיגו, והם המוציאים לאור את החכמה שהוא טבע בהם.

חג שמח

יעקב (יוקי) מאיר

[1] הכוונה היא לשם י-ה-ו-ה.

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0