פרשת אמור

Photo by Elaine Casap on Unsplash

ויקרא

אמור

מתן תורה ומתנות עניים

ככתם שחור הבולט על בגד לבן, וככתם לבן בולט על בגד שחור, כך תופעות מסוימות בולטות, על רקע הסביבה בה הן נמצאות. כך קורה באמצע פרשת החגים המופיעה בפרשתנו.

לאחר הכותרת: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי", מופיע, כצפוי פירוט של הלכות החגים (מן הצד של הקורבנות שהיו מוקרבים בבית המקדש). התורה מדברת על שבת, פסח, קרבן העומר וספירת העומר, ובסופה על החג, הוא חג השבועות. ואז מופיע, במפתיע, הפסוק הבא:

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם:

לאחריו ממשיכה פרשת קורבנות החגים כסדרה, ואין בה עוד אזכור דומה. מה שמוזר כאן אינה המצווה של השארת חלקים מן השדה לעניים, אלא המיקום המוזר שבו היא מופיעה[1].

רבי מאיר שמחה מדווינסק[2], כותב בספרו "משך חכמה", שהסיבה לאיזכור של מצוות מתנות עניים בסמוך לחג השבועות, בא לומר שבזמן מתן תורה קיבלנו ציווי לא רק על מצוות בן אדם למקום, אלא גם על מצוות שבין אדם לחברו[3].

נלך בדרכו של רבי מאיר שמחה, ונקשר את חג השבועות למתנות העניים, אם כי בצורה אחרת.

כאשר יושב אברהם אבינו באהלו, שלשה ימים לאחר ברית המילה שלו, מגיע הקב"ה לבקר אותו, ותוך כדי כך מזהה אברהם שלשה אורחים פוטנציאליים העוברים במדבר. ואז הוא אומר את הדברים הבאים:

וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:

למי מכוונים הדברים ? מי מכונה כאן בשם א-דני ? רש"י מביא שני פירושים. לפי הראשון המילה היא "אדון" בלשון רבים, והיא מכוונת אל האורחים (או אל הגדול שבהם). אך לפי הפירוש השני, המדובר הוא על פניה לקב"ה עצמו, ובקשה ממנו שימתין לאברהם, עד שיסיים להכניס את האורחים.

על פירוש שני זה אומרים חז"ל במדרש – גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה.

אם נחזור לפרשתנו, נוכל לגלות את אותו הרעיון, במיקום המשונה של פרשת מתנות עניים בסמוך לחג השבועות.

כמו שאומר רבי מאיר שמחה, חג השבועות מציין את מתן תורה שהתרחש בו. אם כך הוא הרי שייתכן שהתורה רוצה להזהיר אותנו, שקבלת התורה לא באה על חשבון הדאגה לאחר. התורה דואגת לכך שלא נתרץ אי עשייה במישור החברתי, בעיסוק במישור הרוחני של תורה ומצוות. כאברהם אבינו בשעתו, המבקש מן הקב"ה להמתין קמעה, עד שיקבל את האורחים המזדמנים, כך חייבים לבוא חיים של תורה ומצוות, לא כניגוד, אלא כחיזוק לדאגה לזולת, ובפרט לחלשים שבהם – העני והגר.

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

[1] לשם השוואה ניתן לעיין בויקרא פרק יט, שם מופיעה גם כן המצווה הזו, אך במסגרת של הרבה מצוות חברתיות, הבאות לאחר שהסתיים הדיון במצוות שבין אדם למקום.

[2] רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק – תרג' –  תרפ"ו (1843 – 1926) היה מגדולי רבני מזרח אירופה בתקופה שקודם השואה. עליו ראו ב http://www.daat.ac.il/DAAT/kitveyet/shana/hagaon-4.htm

[3] הוא טוען שם, שמי שאינו מקבל עליו עול תורה ומצוות, עלול להתדרדר גם בתחום שבין אדם לחברו.

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0