פרשת בראשית

בראשית

יֵשׁ מאַיִן ואַיִן מיֵשׁ

השבוע אנו מתחילים את התורה מחדש. היכן מתחילה התורה ? התשובה לכאורה פשוטה – היא מתחילה במילה בראשית שבפסוק:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ

אך ספר תורה שמתחיל בדיוק מן המילה הזו, הוא, ככל שהדבר ישמע מוזר – פסול. לפני המילה בראשית, צריך להופיע קלף חלק. בכתבי המקובלים אף אומרים שהחלק הלא כתוב, הלבן, של התורה, גדול יותר מן האותיות עצמן.

הרווח המופיע לפני הבראשית, מביא אותנו להרהורים, מה קדם למעשה בראשית. אך אנו לא נתייחס לשאלה זו, על כל הבעייתיות שבה[1], אלא רק למה קרה ברגע הבריאה עצמו, המעבר בין הלבן לשחור.

אנו רגילים לומר בדרך כלל, שהבריאה היא הרגע של יֵשׁ מאַיִן. לפניו לא היה כלום, ואחריו נמצא כל מה שיש בעולם[2].

אך בכתבי המקובלים, שוללים את הגישה הזו, שהרי לפני שהיה העולם דווקא היה קיים הכל – הקב"ה בעצמו, שהוא אינסופי, ואי אפשר להוסיף עליו.

לכן משתמשים המקובלים במונח שנראה מוזר – בבריאת העולם ברא הקב"ה אַיִן מיֵשׁ.

איזו משמעות יש לבריאת אַיִן מיֵשׁ, ומה הצורך בכך ?

העניין הוא, שמציאותו של הקב"ה, איננה מאפשרת לשום דבר אחר להיות קיים. אם הקב"ה הוא אינסופי, ואינו מתחלק (שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד), הרי שבנוכחותו הטוטאלית, לא מתאפשרת נוכחות אחרת כלשהיא.

אם כן, כיצד התאפשרה הבריאה ? המקובלים מדברים על סוד הצמצום, שהוביל לחלל פנוי, כמו שכותב רבי חיים ויטאל, גדול תלמידי האר"י (עץ חיים חלק א פרק א):

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות ולא היה מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל, אלא הכול היה ממולא מן האור הפשוט ההוא…והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש, וצמצם האור ההוא ונתרחק אל סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואוויר וחלל ריקני … וברא ויצר ועשה את כל העולמות כולם.

יש כאן תהליך של אין מיש (הצמצום) שרק בעקבותיו מתאפשרת היש מאין (הבריאה).

הרעיון מגרה את המחשבה מאוד, אך כדרכנו, לא נסתפק בפילוסופיה. כיצד אנו יכולים לקיים וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו, ביֵשׁ מאַיִן ואַיִן מיֵשׁ ?

ישנם אנשים טובים, המנסים לעזור מאוד, לאחרים. יש בהם כוחות גדולים, והם מתאמצים להשתמש בהם בכל כוחם לטובתם של אחרים. אך לעיתים, העזרה הזו, מוחקת את האישיות של האדם הנעזר, והוא נשאר אין, מרוב היש המושפע עליו. לעיתים הצמצום של העזרה, ומתן האפשרות לצד החלש לעשות דברים לבדו, יגרום לו להפוך מאין ליש. כך בחינוך ילדים, כך בעזרה לחלשים, וכך ביחס בין מנהיג למונהג. היכולת שלנו להזיז קצת את עצמנו הצידה, ולאפשר עצמאות לאחרים, יכולה לעיתים לעזור להם, ולברוא אותם מחדש.

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

 

[1] השאלה עצמה היא אבסורדית, שהרי גם הזמן הוא נברא, ובלעדיו לא הייתה משמעות למוקדם ומאוחר.

[2] כמו שאומר שלמה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א ט), או בניסוח המודרני של חוק שימור החומר.

כתיבת תגובה

Item added to cart.
0 items - 0